מס הכנסה חקירות ירושלים נ' הקסמים 2000 בע"מ ואח'

גזר דין

האישום וההליך הפלילי

במועדים הרלבנטיים לכתב האישום היו כל אחת מהנאשמות 1-2 רשומות כ"עוסק מורשה" בתחום המסעדות , והנאשם 3 (להלן: הנאשם) שימש כמנהלן הפעיל.

ביום 20/01/13 הורשעו הנאשמים, על יסוד הודאתם במסגרת הסדר טיעון, בשני כתבי אישום שהדיון בהם אוחד, בעבירות על פקודת מס הכנסה (נוסח חדש) התשכ"א-1971 (להלן: "הפקודה") ובעבירות על חוק מס ערך מוסף התשל"ו-1976 (להלן: "חוק המע"מ"), כדלקמן :

הנאשמים 1,3 הורשעו בארבע עבירות של אי הגשת דו"חות במועד עבירה לפי סעיף 216(4) לפקודה בקשר עם סעיף 222 (א) לפקודה בגין כך בשנות המס 2007-2009 לא הגישו לפקיד השומה במועד, ללא כל סיבה מוצדקת, דו"חות על הכנסותיה של החברה . הנאשם 3 הואשם בנוסף בעבירה של אחריות מנהלים לפי סעיף 224א לפקודה, וכן בעבירה של אי הגשת דו"ח על הכנסותיו שלו בגין שנת המס 2009, עבירה לפי סעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה בקשר עם סעיף 222 (א) לפקודה . הנאשמים 2,3 הואשמו בשמונה עבירות של אי העברת ניכויים במועד עבירה לפי סעיף 219 לפקודה בקשר עם סעיפים 117, 164, 166 ו-224א לפקודה , בכך שבמהלך התקופה מאי-דצמבר 2008 לא העבירו לידי מס הכנסה את ניכויי המס שנוכו ממשכורות של עובדי החברה ומתשלומים ששולמו לקבלני משנה של החברה בסך כולל של 40,094 ₪.

כמו כן הורשעו הנאשמים 2,3 ב- 14 עבירות של אי הגשת דו"חות תקופתיים במועד, לפי סעיף 117(א)(6) לחוק המע"מ בקשר עם סעיף 67 לחוק ותקנה 20 לתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו-1976. על פי הנטען בכתב האישום, בדו"חות הנ"ל דיווחה הנאשמת 2, באמצעות הנאשם 3, על מחזור עסקאות בסך של 5,250,236 ₪ , אך לא שילמה את סכום המע"מ בסך של 446,774 ₪ הנובע מעסקאות אלו.

יצוין, כי אין זהו הליך פלילי ראשון כנגד הנאשמים בגין עבירות מס. בשנת 2006 הוגש כנגד הנאשמים 1,2 כתב אישום בגין 26 עבירות של אי הגשת דוחות מע"מ תקופתיים בגין עסקאות שביצעה הנאשמת במהלך התקופה מאי 2001-פברואר 2006, עבירות פי סעיף 117(א)(6) לחוק המע"מ בקשר לסעיף 67 לחוק ותקנה 29 לתקנות מע"מ (ת"פ 2114/06). במסגרת אותו הליך הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בכל האישומים שיוחסו לו, ובהתאם להסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים ואשר אומץ ע"י ביהמ"ש – נידון הנאשם (ביום 12/0/906) לשישה חודשי מאסר על תנאי וחתם על התחייבות בסך של 10,000 ₪ להימנע מלעבור עבירות מהסוג בהן הורשע במשך תקופה של 3 שנים מיום מתן גזר הדין. בנוסף הוטל על כל אחד מהנאשמים באותו הליך קנס בסך של 5,000₪ (כתב האישום הכרעת הדין וגזר הדין באותו הליך הוגשו כראיה לעונש מטעם המאשימה במסגרת ההליך דנן).

מאחר ורוב רובן של העבירות נשוא גזר דין זה בוצעו לפני תום 3 שנות התנאי שהוטלו על הנאשם במסגרת ההליך הקודם (קרי לפני יום ה- 12/09/09 ), יוצא כי כנגד הנאשם עומד ותלוי מאסר חב הפעלה בן 6 חודשים, וכן התחייבות עצמית בת מימוש עליה חתם, כאמור, במסגרת אותו הליך.

על סמך תשתית עובדתית זו טענו הצדדים ביום 07/07/13 לעונש.

ב"כ המאשימה בת"פ 49847-12-10 (מס הכנסה) עתר להשתת עונש מאסר בפועל של 12-18 חודשים על הנאשם בצירוף 10 חודשי מאסר על תנאי, קנס משמעותי על כל אחת מהנאשמות 1-2 והתחייבות שלא לעבור עבירה על הנאשם 3. בדומה עתר גם ב"כ המאשימה בת"פ 20919-05-11 (אגף המע"מ) להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל של 12 חודשים במצטבר לששת חודשי המאסר הנובעים מהפעלת המאסר המותנה שהוטל על הנאשם בהליך הקודם (ובסה"כ 18 חודשי מאסר בפועל), בצירוף מאסר על תנאי משמעותי וקנס מרתיע בסך של 40,000 ₪.

בטיעוניהם הדגישו ב"כ המאשימה את החומרה הגלומה בעבירות מס מהסוג דנן, הטומנות בחובן פגיעה בנטל השוויון בנשיאה במסים וגזילה של כספי ציבור ואת הצורך בענישה מרתיעה; את ריבוי העבירות בהן מדובר; את סכום המס הגבוה שנגרע בעטיין של העבירות מקופת המדינה; את עברו הפלילי של הנאשם בתחום עבירות המס, וכן – ובמיוחד- את העובדה כי עד ליום זה טרם הוסרו המחדלים על ידי הנאשם במלואם וטרם נפרעו החובות לרשויות המס. בענין זה הטעים ב"כ המאשימה , כי הנאשם הגיש, אמנם, בקשה לרשות המסים להכרה בתשומות בסך של 169,749 ₪ על מנת להפחית את גובה החוב הנובע מאי תשלום המע"מ, אך למרות בקשות חוזרות ונשנות מרשות המיסים נמנע מלהמציא לה מסמכי הנהלת חשבונות המעידים על תשומות אלו, ועל כן לא ניתן היה להכיר בהן בפועל. כמו כן, הגיש הנאשם בקשה לפריסת החוב, אך מאחר ולא היה באפשרותו לשלם אפילו את סכום הקרן- נדחתה בקשתו. לטענת ב"כ המאשימה, בקשות אלו להפחתת סכום החוב לא היו אלא בגדר מס שפתיים בלבד מצד הנאשם, שכן כל מטרתן היתה להציג מצג של מי שמנסה להסיר את המחדלים, אך ללא כוונה אמיתית מצדו לעשות כן.

מנגד עתר הסניגור להטיל על הנאשמים ענישה מקלה, ולהסתפק בהטלת עונשי מאסר בפועל בחופף להפעלת עונש המאסר על תנאי התלוי ועומד כנגד הנאשם. בטיעוניו טען, כי העבירות שבוצעו ע"י הנאשמים הן אמנם עבירות לא פשוטות אך אינן מהחמורות שבעבירות המס - דוגמת העבירות של העלמת מס או התחמקות ממס, אשר נעשות בזדון ומתוך כוונת מכוון להעלים מס. במקרה זה, טוען הסניגור, נעברו העבירות על רקע קריסתו הכלכלית של הנאשם, אשר עשה מאמצים ניכרים לפרוע את החובות נשוא ההליך הקודם, ואף הצליח בכך והשיב כל סכומי הקרן והקנסות אשר הוטלו עליו במסגרת אותו הליך.

עוד טען הסניגור, כי על אף שהנאשם הגיש הדו"חות לפקיד השומה באיחור – הוא מעולם לא הסתיר במסגרתם את מצבן האמיתית של החברות שבבעלותו, אלא הצהיר על הפסדים צבורים בסך של מעל מליון ₪. הנאשם אף ניסה להפחית סכום החוב בהגישו בקשה להכרה בתשומות בסך של 140,000 ₪, אך בקשתו זו נדחתה, למרות שצירף לבקשה תצהיר של רו"ח אשר ערך את אותן תשומות. לדבריו, היה צריך להכיר לו בתשומות אלו ולנכותן מסכום החוב, כך שסכום המס אשר לא שולם על ידו בפועל לקופת המדינה עומד ע"ס של של 350,000 ₪ בלבד, ולא ע"ס 450,000 ₪ כנטען בכתב האישום.

עוד ביקש הסניגור להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם, אשר הוכרז כפושט רגל, ביתו נמכר ותמורתו הועברה לנושים, ולשתי החברות שבבעלותו מונה כונס נכסים, וכיום הוא מנהל יחד עם רעייתו "עסק קטן שכולו נמצא במרותו של כונס הנכסים" (ע' 13 ש' 29-30).

גם הנאשם ביקש לומר דברו בבית המשפט.

באריכות ומעומק הלב תיאר את הקשיים הכלכליים אליהם נקלע זמן קצר בלבד לאחר שרכש את המסעדה ביולי 2000, זאת לדבריו על רקע האינתיפאדה שפרצה באותה תקופה ופגעה אנושות בעסקים השונים שמוקמו במרכז העיר ירושלים. לדבריו, נטל הלוואות והצליח לאושש את העסק, ואף לשלם כל חובותיו למע"מ בצירוף הצמדה וריביות. ואולם, ב-2002 נקלע שוב לקשיים כלכליים לאחר ששותפו לעסקים נתפס על ידו מועל בכספי החברה, ועקב כך נאלצה אם רעייתו למשכן את ביתה. בשנת 2006 פתח סניף נוסף של המסעדה בקניון מלחה בירושלים (באמצעות הנאשמת 2), אשר שגשג ואמור היה להוות "קרש הצלה" לסניף הישן, ואולם אז הופסק חוזה השכירות שלו עם הנהלת הקניון, המסעדה החדשה קרסה ו"גררה" יחד עמה את המסעדה הותיקה במרכז העיר. גם אז , טוען הנאשם, הוא לא אמר נואש, אלא נטל הלוואות, הגדיל את המשכנתא על ביתו וניסה להזרים כספים לשתי המסעדות, ומתוך כך נעברו על ידו העבירות נשוא ההליכים דנן , אשר נועדו לדבריו לאפשר לו "לעבור את הגל.. כדי להציל... וללא שמץ של כוונה תחילה בעבירות של מס" . בענין זה ביקש הנאשם להדגיש ולהבהיר: "מעולם לא התעוררנו בבוקר ואמרנו נלך לדפוק את מערכת המסים. תמיד ניסינו לנהל עסק נורמטיבי ולהביא פרנסה הביתה. זא היתה המטרה " (ע' 15 ש' 3-4) "מה שקורה היום אחרי פשיטת הרגל, נשארנו עם מסעדה אחת שאני ואשתי מנהלים אותה והיא נמצאת תחת כונס הנכסים והיא מקור ההכנסה היחידי שנותר לנו. אנו משלמים את הוצאות הבית והתשלום לכונס. אני יודע שאשתי לא תחזיק מעמד אם אכנס לכלא, תהיה בעיה קשה מאוד. אני לא אצליח. המצב יורע, יהיה הרבה יותר קשה " (ע' 15 ש' 18-21).

דיון והכרעה

קביעת העונש ההולם את העבירות שעברו הנאשמים היא פועל יוצא של חומרת העבירות, של מידת פגיעתן בערכים חברתיים מוגנים, של נסיבות ביצוען ושל הנסיבות האישיות של הנאשם.

אשר לחומרת העבירות, עסקינן בעבירות מס, לגביהן נקבע כי הן מחייבות ענישה מחמירה, בדמות עונשי מאסר בפועל, הגוברת על נסיבות כלכליות או אישיות של העבריין:

"עבירות המס הכלכליות, הפכו בשנים האחרונות להיות רעה חולה ומכאן יש מקום ליתן לכך משקל בענישה על הפן ההרתעתי. כך שבבוא בית המשפט לגזור את דינו של אדם אשר הורשע בעבירות מסוג זה לא ייתן משקל לנסיבות אישיות ולמצוקה כלכלית" (כב' השופט ס' ג'ובראן ע"פ 6474/03 יוסף מלכה ואח' נ' מדינת ישראל, עמ' 7 לפסה"ד מיום 19/02/04 , פורסם בנבו) .